אחריות מנהלים בנושאי בטיחות

מאת פ. זלץ- יועץ וממונה בטיחות וגהות מוסמך

מנהלים רבים אינם מודעים לאחריותם הרבה בנושא הבטיחות.

לרוב נוטים לחשוב מנהלים רבים שהאחריות הינה לרגליו של הממונה על הבטיחות או גופים מקצועיים כאלו ואחרים ודי במינוים כדי להסיר את אחריותם.

כמובן שאין הדבר כך או קרוב לכך עפ"י החוק הישראלי העוסק בבטיחות

בד"כ כאשר מגלים זאת כבר מאוחר מידי.

מטרת המאמר הנוכחי

מטרת המאמר הזה הינו לפזר את הערפל ולחדד בפני הקורא את מידת האחריות לבטיחות המוטלת עליו כמנהל בארגון.

סוגי תביעות הקיימות במשפט הישראלי

ע"מ להבין, במשפט הישראלי קיימות 2 סוגי תביעות:

תביעה אזרחית- שבה יכול לתבוע כל אדם שחש עצמו נפגע או אכן נפגע כתוצאה מפעולה או אירוע שנגרם לו ע"י אדם או גוף עיסקי או אחר.

במקרה כזה התובע הוא כמובן הנפגע.

העונש הניתן יהיה תמיד כרוך בקנס כספי. כאשר על התובע להוכיח כי נגרם לו נזק כל שהוא...

נהוג לאמר שנדרשת הוכחה של מעל 50% על מנת שיזכה במשפט.

תביעה פלילית- הינה תביעה שבה התובעת הינה המדינה.

העונש במקרה כזה יכול שיהיה קנס או מאסר הכל לפי חומרת הארוע...

במקרה של משפט פלילי על התביעה להוכיח מעל לכל ספק את אשמתו של הנתבע (100% ) והנתבע הינו בגדר זכאי עד אשר יוכח אחרת (יש לשים לב בהמשך להבדלים בנושא הבטיחות.

חקיקה ראשית בבטיחות

בנושא הבטיחות קיימים 2 חוקים עיקריים העוסקים ומגדירים את האחריות השונה בנושאי בטיחות

1. פקודת הבטיחות בעבודה

פקודה זו (כשמה כן היא מימי המנדט הבריטי) הינה חוק טכני הבא לפרט מה עושים במגוון של נושאים טכניים. חוק זה עודכן ותוקן מעט בשנת 1970.

מתוכה הותקנו מס' תקנות שונות כגון:

תקנות הבטיחות בעבודה גליון הבטיחות משנת 1998

תקנות הבטיחות בעבודה ציוד מגן אישי משנת 1997

תקנות הבטיחות בעבודה עגורנים, מפעילי מכונות משנת 1992

תקנות הבטיחות בעבודה חשמל משנת 1990

2. חוק ארגון הפיקוח על העבודה

הינו חוק המפרט את בעלי התפקידים בנושאי בטיחות , מי מבצע ברמת המפעל, המדינה וכד'.

מכונה בעיקר חוק ה"מי".

תקנות ארגון הפיקוח.. מסירת מידע והדרכת עובדים משנת 1999

תקנות ארגון הפיקוח..ממונים על בטיחות משנת 1996

תקנות ארגון הפיקוח.. הכנת תוכנית בטיחותמשנת 1984

תקנות ארגון הפיקוח... ועדות בטיחות משנת 1960

את יחסי הגומלין בין התקנות השונות ניתן לתאר ע"י ציור מס' 1 להלן:

אז מה זה מעניין אותי בכלל ?

בשלב זה שואל את עצמו הקורא את השאלה הנ“ל שהרי עד עכשיו באמת תוארו חוקים טכניים או חוקים המטילים את האחריות הביצועית על מפקחי עבודה, ממונה בטיחות ועוד...

תאונת עבודה!!!עכשיו זה מעניין מאוד!!!

וכל זאת למה?

משום שסעיפי פקודת הבטיחות 219—עד 222 אומרים אחרת

סעיף 222- 219 בפקודת הבטיחות

סעיף 219 בפקודת הבטיחות בעבודה אומר:

”על כל הפרה במפעל או בקשר למפעל של פקודה זו או תקנה לפיה, יהיה תופס המפעל או בעליו... אשם בעבירה“

קריאה מדוקדקת של הסעיף מראה שכל מה שנדרש הינו להוכיח שיש הפרה של אחת מהוראות פקודת הבטיחות על מנת שתופס המפעל או מנהלו יהיה אשם בעבירה.

ניתן להתייחס לדוגמה הבאה:

על פי פקודת הבטיחות בעבודה פרק ג‘ סימן ה‘ נדרש לבדוק מעלית בידי בודק מוסמך אחת לחצי שנה.

היה ולא נבדקה מעלית כזאת וחלילה התמוטטה, עשוי למצוא עצמו גורם כל שהוא אשם בהפרת חובה חקוקה.

מי הוא אותו גורם? סעיף 222 לפקודת הבטיחות אומר:

”...רואים כאחראי לעבירה גם כל מנהל שותף או פקיד אחראי ואפשר להביאו לדין...

כאילו עבר הוא את העבירה“

ניתן להאשים בפלילים החל ממנהל הארגון ועד לפקיד שהיה אחראי להזמין את הבדיקה הנ“ל וכולם אשמים עד אשר לא יוכיחו לפי הסייג הקיים בסעיף 222 האומר:

”אלא אם הוכיח:

1. שהעבירה נעברה שלא בידיעתו

2. ושנקט אמצעים סבירים למניעת העבירה“

גם אם מנהל לא ידע שנעשתה עבירה על פקודת הבטיחות בעבודה, עליו להוכיח שנקט אמצעים סבירים למנוע אפשרות כזו.

דוגמה נוספת אפשרית:

על פי תקנות הבטיחות בעבודה ”בטיחות וגיהות תעסוקתית בעבודה עם גורמים מסוכנים במעבדות כימיות וביולוגיות“ סעיף 4 ס‘ק‘ ג: ”ימנהל המעבדה דריך ויתרגל את עובדי המעבדה בהפעלת אמצעי כיבוי אש ...אחת לחצי שנה וינהל רישום של העובדים ומועדי ההדרכה והתרגול.“

היה ולא השתתפו העובדים בהדרכה מסוג זה, בעת תאונה לא יוכל מנהל הארגון, מנהל המעבדה או אחר לטעון לחפות גם לפי סעיף 222 שהרי אם לא ווידא שעובדיו הגיעו להדרכה לא עמד בסייג של: ”נקט אמצעים סבירים למניעת העבירה“.

סיכום

מכאן אנו למדים:

1 שעבירות בתחום הבטיחות שייכות לתחום המשפט הפלילי שהרי מי שיתבע אותנו תהיה המדינה. בהתאם לזאת העונשים (קנס/ מאסר כאמור לעיל).

2. שניתן לתבוע מס‘ בעלי תפקידים החל ממנהל המקום, הבעלים, מנהלים בארגון ואפילו פקידים שהיו קשורים לדעת התובע לאירוע

3. שחובת ההוכחה לחפות הינה על הנתבע בניגוד למשפט הפלילי שבו הנאשם הינו בגדר זכאי עד אשר יוכח אחרת.

כמובן שהלקח החשוב ביותר הינו לפעול תמיד בצורה פרו- אקטיבית על מנת למנוע הגעה למצב של תאונות עבודה או תביעות שונות.